ספר הזהר
זרעא דדוד מתהפכן ביה חיזו דגוונין, ובג"כ טעה שמואל, דכתיב אל תבט אל מראהו, בגין דסטרא אחרא הוה ביה באליאב, דלא הוה הכי בדוד, דיוקנין דדוד טמירין אינון, דהא דיוקנין דסטרא אחרא, אתכליל גו דיוקנין, וההוא דיוקנא דסטר אחרא אתחזי ביה בקדמיתא, דאעבר על עיינין לפום שעתא, ובהיל לבא ודחיל, ולבתר וטוב רואי ויי' עמו. ודא איהו עדות לגביה.
ספר הזהר
ותאנא, כלהו מוחין תליין בהאי מוחא. והחכמה הוא כללא דכלא הוא. ודא חכמה סתימא, דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם, לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הה"ד, החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו, מניה קאים רוחא.